החלטה בתיק ע"פ 27746-02-12

ניתנה ביום 29 מאי 2012

1. מ.פרינס לבניה והשקעות בע"מ

2. מחמוד (אנדרי) בשיתי                                                                   המבקשים

מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה                    המשיבה

בפני: סגן הנשיאה יגאל פליטמן, השופטת רונית רוזנפלד, השופט אילן סופר

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין

ה ח ל ט ה

 השופט אילן סופר

1.         המבקשת מס' 1, הינה חברה אשר בזמנים הרלבנטים עסקה בעבודות בניה (להלן- החברה) ואילו המבקש מס' 2 היה בעלים ומנהל של החברה (להלן - המבקש). המבקש והחברה הורשעו בעבירה של העסקה שלא כדין של תשעה עובדים זרים (תושבי שטחים), בהתאם לסעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991. בית הדין האזורי בירושלים (ת.פ 633-08; השופטת אורנית אגסי) גזר על המבקש תשלום קנס של 40,000 ש"ח, בשלושים תשלומים חודשיים שווים, ועל החברה קנס בסך 200,000 ש"ח, תוך 90 יום מהמצאת גזר הדין. נוסף על כך, חייב בית הדין את המבקש ליתן התחייבות בשמו ובשם החברה להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע לתקופה של שלוש שנים, שאם לא כן יחוייבו בקנס המירבי הקבוע בחוק בשיעור 119,800 ש"ח.

2.         המבקש הגיש ערעור לבית דין זה על פסק הדין ובמקביל הגיש בקשה לעיכוב ביצועו. בבקשה טען המבקש כי טובים סיכויי הערעור, הן לעצם הרשעתו והן לעניין העונש אשר הושת עליו. בקשר לכך נטענו, בין היתר, טענות שונות בנוגע לפגם דיוני ובאשר להתרשמות מעדים. כך נטען כי בית הדין התעלם מעובדות שהובאו בפניו ולא נתן להן כל משקל בהכרעת הדין. כן נטען כי הליך החקירה על ידי המדינה התבצע באופן רשלני ובכך פגע קשות בהגנתו של המבקש וביכולתו להביא את הראיות. עוד נטען כי בית הדין גזר על המבקש תשלום קנס חריג, ללא כל התייחסות לנסיבותיו האישיות ולעובדה שהמבקש לא היה מגיע לאתר בניה אלא קבלני משנה בלבד. עוד טען המבקש כי אי קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין תגרום לו נזק גדול בעוד שלמדינה, אם בכלל, לא ייגרם כל נזק אם יעוכב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור.

3.        המדינה התנגדה לבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. לטענתה, סיכויי הערעור להתקבל הינם נמוכים, שכן  פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק ומפורט כראוי, מבוסס על קביעות מהימנות ועל קביעות שבעובדה הנסמכות עליהן. בית הדין האזורי נתן למבקשים הזדמנות להביא עדויות, שכן התקיימו שני דיוני הוכחות בתיק והמבקש והחברה, למרות התראות חוזרות ונשנות, לא הגישו סיכומיהם כך שהכרעת הדין ניתנה בהתבסס על חומר הראיות וסיכומי המדינה. בית הדין ביסס את ההרשעה כראוי הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית, כולל בנושא היסוד הנפשי של ביצוע העבירה על ידי המבקש והחברה.

4.         לאחר שבחנו את טענות המבקשים ואת תגובת המדינה הננו מחליטים שלא לעכב את ביצוע תשלום הקנס שהושת על המבקש, אך להורות כי הערעור יישמע בהקדם האפשרי. ככלל, אין מקום לעכב תשלום קנס שנגזר על נאשם, שכן "בניגוד לעונש מאסר, שריצויו אינו הפיך, קנס ששולם ניתן להשיב, אם יוחלט על ביטולו המלא או החלקי" (ע"פ 10209/03 אריה שפיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם), ניתן ביום 26.11.03; רע"פ 2802/03 אלי סדון נ' מדינת ישראל, תק- על 2003(2), 2731).

5.         המבקש הורשע בהעסקת תשעה עובדים זרים שלא כדין והקנס שהושת עליו נפרש על פני תקופה ממושכת (ב- 30 תשלומים). בבקשתו העלה המבקש טענות שונות כנגד קביעות עובדתיות, בהן אין ערכאת הערעור נוטה להתערב.טענות המבקש בדבר נסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי נטענו בעלמא, בלא כל פירוט. הואיל ומדובר בקנס המשולם לקופת המדינה, אין חשש שאם יהיה צורך בהחזר תשלומים שבוצעו - ההחזר לא ישולם, אם כך ייפסק בערעור. בנסיבות אלה, לא מצאנו מקום לחרוג מן הכלל האמור ולעכב את ביצוע גזר הדין.

6.         סוף דבר - הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות. הדיון בערעור יתקיים במועד קרוב ככל האפשר.

ניתנה היום,  ח' סיון תשע"ב (29 מאי 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.